נפילה ברחוב או סיפור שקרי?

אישה שננשכה הצליחה לאתר את ביתה של הכלבה. תחילה בעלי הכלבה גילו נכונות לפצות וביקשו "לסגור את העניין" בלי לדווח לרשויות. מאוחר יותר הם שינו את גרסתם, אך השופט האמין לתובעת. בית משפט השלום בראשון לציון פסק פיצויים בסך 35,500 שקל לזכותה של אישה שננשכה על ידי כלבה. השופט גיא שני קיבל את תביעתה של האישה נגד בעלי הכלבה, שמצדם הכחישו שכלבתם היא זו שנשכה את האישה. מרבית הפיצוי נפסק בגין כאב וסבל והפסדי שכר. המקרה אירע ב-2014 כאשר התובעת טיילה בשעת ערב עם הכלב שלה (מסוג "פינצ'ר") לכיוון חוף הים של ראשון לציון. לפתע, כך לגרסתה, כלבה מסוג לברדור מעורב הגיעה בריצה וניסתה לקפוץ לעבר הכלב. התובעת, שניסתה לבלום את הכלבה ננשכה באזור המרפק, ואחר כך הצליח לברוח אל תחנת דלק קרובה, שם בעלה עבד. אחרי שבעלה חבש את ידה המדממת, השניים יצאו ומצאו את הלברדורית (שבשלב מסוים ניסתה לתקוף גם את הבעל), עקבו אחריה ובדרך אף פגשו עוברי אורח שכיוונו אותם אל הבית של בעלי הכלבה. הם צלצלו בפעמון, ושם פתחו את הדלת הנתבע ובנו. לדברי התובעת ובעלה, הנתבע התנצל על כך שהשער נותר פתוח והכלבה נמלטה, וביקש שלא לדווח למשטרה ולעירייה. הוא אף הסכים לשלם כמה מאות שקלים עבור נזקים שנגרמו לטלפון הנייד של התובעת שנפל ונשבר בתקרית עם הכלבה. משם התובעת ובעלה פנו לטיפול רפואי בבית החולים וולפסון. אלא שבבית המשפט, גרסת הנתבעים – ולמעשה גרסתה של הנתבעת בלבד כיוון שבעלה נמצא בחו"ל ולא התייצב לעדות – הייתה שהכלבה שלהם לא יכולה לצאת מהבית לבדה, מה גם שמדובר בכלבה שמעולם לא תקפה איש. סתם שילמו לזרים? אלא שהשופט שני שוכנע שהכלבה של הנתבעים היא הכלבה שנשכה את התובעת. ראשית, השופט התרשם מאמינותה של התובעת, שזכרה את האירועים ולא התגלו סתירות מהותיות בעדותה. בעניין זה השופט ירד לפרטי הפרטים והשווה בין גרסת התובעת לבין עדותו של בעלה, והבהיר כי הבדלים קטנים שנמצאו אינם פוגמים במהימנותם אלא הם תוצאה של חלוף הזמן. שנית, השופט התחשב (לזכות התובעים) בכך שהנתבע לא התייצב לעדות ותצהירו הומר בתצהירה של אשתו (הנתבעת השנייה). אלא שאשתו לא הייתה באותה שיחה שנערכה לאחר המקרה בפתח ביתם של הנתבעים. מכאן שלמעשה לא הובאה אף עדות או ראייה שסותרת את גרסת התובעים. שלישית, השופט ייחס משקל לעובדה שהנתבעים הסכימו לשלם עבור הנזק לטלפון הנייד של התובעת וכן עבור הטיפולים לכלב שלה. בהקשר זה השופט הוסיף כי לטעמו אילו גרסתם של הנתבעים הייתה נכונה – ולפיה כלבתם כלל לא יצאה מפתח הבית – הרי שהם לא היו מסכימים לשלם סתם כך לאנשים זרים שדופקים על דלתם. בתוך כך התובעת ובעלה טענו כי הנתבע סיפר להם בעצמו שהכלבה נשכה גם את חמותו. גם את טענה זו הכחישו הנתבעים, אך בחרו שלא לזמן את החמות למתן עדות, והדבר נזקף לחובתם. "יתר על כן, הנתבעת 2 אישרה בעדותה כי אמהּ מתגוררת יחד עמם בביתם… דומה, כי הסברה שהתובעת ובעלה המציאו את הסיפור של נשיכת החמות – דווקא החמות – מתקבלת פחות על הדעת מאשר הגרסה שלפיה הדבר נאמר להם על-ידי הנתבע", הוסיף השופט. מסיבות אלה ומנימוקים נוספים שהופיעו בפסק הדין, הוחלט לקבל את התביעה. הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 24%. המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

עו"ד לנזקי גוף עו"ד לנזקי גוף משרת לקוחות אשר נפגעו גופנית בתאונות שונות, באירועים ובמקרים אחרים. הייצוג נעשה מול המוסד לביטוח לאומי, גופים ציבוריים, עסקיים ואחרים. יש חשיבות לשכירת שירותיו כבר כאשר מדובר על מקרים מורכבים. הוא ילווה את לקוחו לכל אורך התהליך כולל, אם נדרש, בבתי משפט. עו"ד דניאל רייכמן עוסק בתחום וניתן לקבל ממנו מידע רב. מוזמנים ליצור קשר או לחייג 03-9134919 עו"ד לנזקי גוף המכיר היטב את התחום עו"ד דין לנזקי גוף מכיר את התחום לעומק. כך את דרכי הפעולה של חברות הביטח והמוסד לביטוח לאומי, את מוסדות השפיטה ואת כל ההתנהלות הקשורה. לכן, הוא מגיע מזווית ראייה רחבה. עם זאת הוא יודע להתייחס ספציפית לכל נושא בעיה המוגשת לפניו. הוא ילווה את הלקוח על פי הצורך ובין היתר באירועים של תאונות עבודה, דרכים או תאונות אחרות במרחב הציבורי. הוא ינחה את הלקוחות ו/או בני משפחתם לגבי תיעוד התאונות, איסוף מסמכים ושמירתם וכדומה. תאונת עבודה מתועדת מיידית על ידי המעסיק השולח דו"ח אודותיה. תאונת דרכים עם נפגעים מחייבת בדיקה של בוחן משטרתי שאף מכין דו"ח מסודר. בני משפחה יכולים לסייע באיסוף נתונים, בצילום מקום התאונה, באיתור עדים ועוד. יהיה צורך לרכז את המסמכים הרפואיים הקשורים ולהימנע משיחות עם נציגי חברות ביטוח פרטיות מחשש לאמירת דברים אשר יכולים לפגוע בסיכויי תביעה עתידית. ייצוג על ידי עו"ד לנזקי גוף עורך הדין יכין אסטרטגיה משפטית מתאימה. ייצוג ייעשה מול המוסד לביטוח לאומי שאמור לדון בתיק של הנפגע אשר יתייצב מול וועדה רפואית הקובעת את אחוזי הנכות. הוא יקבל תדרוך מקיף על התנהלותו בה ועוד. לרוב, הוא ינסה לפתור מחלוקות על ידי מו"מ מבלי להגיש תביעה משפטית, אבל בעת הצורך הוא יגיש תביעה לקבלת פיצוי כספי וייצג את הלקוח בבית משפט.   שירות מעו"ד לנזקי גוף ידוע עו"ד דניאל רייכמן עוסק בתחום ומומלץ לקבל ממנו שירות עם יחס אישי. הוא כולל ייעוץ, הקשבה והפנמה, ייצוג מיטבי, זמינות, מחירים נוחים ועוד. הוא בעל ידע רב וניסיון עשיר המגיעים, בין היתר, ממתן שירותים מעולים ללקוחות רבים לאורך השנים. הוא ישמח לשרת אחרים. חייגו עוד היום 03-9134919

לפני שלוש שנים קיבלה אזרחית ישראלית הודעה שלפיה בעקבות נסיעותיה הממושכות לרוסיה היא לא נחשבת כתושבת ישראל ובהמשך אף נדרשה להחזיר את קצבת הזקנה שקיבלה. לאחרונה היא ניצחה בתביעה נגד ביטוח לאומי. התובעת עלתה ארצה מרוסיה לפני כ-20 שנה יחד עם משפחתה, קבעה את מגוריה בבת-ים וקיבלה אזרחות ישראלית. למרבה הפלא, בדצמבר 2013 קיבלה התובעת מכתב מביטוח לאומי לפיו הפסיקה להיות תושבת ישראל כבר מ-2007 משום שהיא שוהה רוב הזמן ברוסיה, והחל מתקופה זו נגרע שמה מרשימת המבוטחים. מספר ימים לאחר קבלת המכתב הגיבה התובעת במכתב חוזר שם ציינה בין היתר, כי נאלצה לשהות יחד עם בעלה ברוסיה לצורך טיפול בהוריה הקשישים, אך המכתב לא קיבל התייחסות מצד המוסד. כחצי שנה לאחר מכן קיבלה התובעת מכתב נוסף בדרישה להחזר חוב בסך 34,750 שקלים בגין קצבת זקנה ששולמה לה למרות שלא הייתה זכאית לה (משאינה תושבת ישראל). התובעת נאלצה לבקש פעמיים שיבטלו לה את החוב ולבסוף אושר למחוק חצי ממנו. ב-2014 היא הגישה את התביעה נגד ביטוח לאומי לבית הדין האזורי לעבודה בתל לאביב. בתביעה טענה התובעת כי נפלה טעות בהחלטה לשלול את תושבותה, ולפיכך שלילת קצבת הזקנה נעשתה שלא כדין. היא חזרה על הטענה כי נסעה לרוסיה כדי לסייע לאמה הקשישה והחולה, המתגוררת בגפה וזקוקה לסיוע יומיומי. לטענת התובעת, במשך כל התקופה הרלוונטית שמרה על זיקה חזקה לישראל, ובין היתר המשיכה להחזיק בדירה בבת-ים וחשבון בנק בארץ. היא טענה כי במשך שהותה ברוסיה לא ניהלה חשבון בנק, לא עבדה שם, וכלל לא התקיימו סממנים המעידים על העתקת מרכז חייה לחו"ל. ביטוח לאומי טען מנגד כי התובעת שהתה ברוסיה במהלך התקופה שמאז יוני 2007 ועד דצמבר 2013, באופן ש 58% מהזמן שהתה מחוץ לישראל. שהותה הממושכת של התובעת ברוסיה ניתקה לטענתו את זיקתה לארץ והתובעת לא הוכיחה כי מרכז חייה נמצא כאן. מגמה של גמישות השופטת אופירה דגן-טוכמכר קבעה כי מאחר שהתובעת הייתה בעלת תעודת זהות ישראלית והייתה תושבת ישראל לפני התקופה הרלוונטית,  הנטל להוכיח שאיבדה את תושבותה מוטל על ביטוח לאומי, אך המוסד לא עמד בו. השופטת הסבירה שהחוק אינו מגדיר את המונח "תושב" ולכן פרשנותו לצורך קבלת זכויות תקבע ממכלול הנסיבות וממבחן "מרכז החיים", שבוחן היכן נמצא מרכז חייו של המבוטח ולאן הוא משתייך פיזית ונפשית (מבחן מירב הזיקות). "לא די בהשוואה בין מספר החודשים בהם שוהה פלוני בחוץ לארץ ובין מספר החודשים בהם שוהה פלוני בארץ כדי לקבוע את מבחן התושבות" כתבה השופטת והוסיפה "במסגרת המגמה שבדין להגמשת פרשנות המונח תושב ישראל, הכיר בית הדין הארצי לעבודה בשהייה ממושכת של תושבי ישראל בחו"ל לצורכי עבודה או לימודים, באופן שאין בו כדי לשלול את מעמדם כתושבי ישראל". השופטת מצאה לבסוף כי התובעת אכן נסעה לחו"ל על מנת לסייע לאמה, ואילוץ זה הוא שהביא לכך שנאלצה לשהות ברוסיה תקופות ארוכות. משכך, לקביעתה, לא נראה שהתובעת ניתקה את עצמה מישראל, ומרכז חייה נותר כאן. לבסוף, השופטת קיבלה את הערעור, ביטלה את החוב בגין קצבת הזקנה והורתה למוסד להשיב את לתובעת את כל הסכומים שנוכו לה לאחר ביטול התושבות. המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.